"התותח הקדוש" המוצב במחנה דיין, פו"מ, בסיס המכללות הצבאיות בגלילות. צילום: ויקיפדיה, Zarmi.as, CC BY-SA 4.0
סיפורה של אלטלנה צרוב בי כבר מאז היותי ילד. סבי ז״ל לא היה יכול לעצור דמעותיו כאשר היה מספר לי את אשר אירע שם באמת. כשופט מהדור הקודם, בן מחזור של שמגר, היה לו חשוב שההיסטוריה לא תשכח.
אלטלנה נשאה על סיפונה יותר מ-900 עולים, 5000 רובים, מאות מקלעים ומיליוני כדורים. האצ״ל דרש ש – 20 אחוז מן הנשק יופנה ללוחמיו בירושלים שעדין לא הייתה בריבונות ישראל, והתקיימו בה מסגרות נפרדות של המחתרות. בשאר השטח האצ״ל פורק ולוחמיו הצטרפו לצה״ל. דרישה לגיטימית? אפשר להתווכח, אך עצם העובדה שהאצ״ל נעתר לבקשת ההגנה לעגון בכפר ויתקין – מגרשו הביתי של היריב הפוליטי, ושהנשק עדין היה מגורז מן המפעל ולא כשיר לשימוש, מעידים שלא הייתה כל כוונה למרד, כפי שהסביר מפקד האניה אליהו לנקין, וכפי שהודה במפורש איסר הראל מי שהיה הממונה על שירותי הבטחון.
פריקת העולים והנשק החלה, אלא שלפתע כותר איזור העגינה על ידי לוחמי חטיבת אלכסנדורני והאצ״ל קיבל אולטימטום להסגיר את האנייה בתוך 10 דק. משתם הזמן נפתחה האש, ארבעה לוחמי אצ״ל ושני חיילי צה״ל נהרגו.
בגין עלה על האנייה אשר הפליגה משם לתל אביב בתקווה להתיר את התסבוכת, אלא שלבן גוריון עלה רעיון אחר – להטביע את האנייה על אנשיה. בתחילה ניתנה ההוראה לטייסים המתנדבים מחו״ל אך איש מהם לא הסכים. ״לא בשביל להפציץ יהודים טסתי 10 אלף מייל ואבדתי 4 חברים״, אמר הטייס ריבקוב. משאלה סרבו, ניסו לעשות זאת עם תותח. יוסף אקסן סירב להפיץ את אחיו שבאנייה ״גם אם אוצא להורג, יהי זה המעשה הטוב ביותר שעשיתי בחיי״, אמר. זוהי דוגמא ומופת לסירוב לפקודה בלתי חוקית בעליל אשר מעליה מתנוסס דגל שחור.
גם התותחן השני ניסה למחות אך לבסוף שוכנע וביצע את הירי. ברגע שנפגעה האנייה, תלה מפקד האניה את חולצתו הלבנה כדי להכריז על כניעה, אך המשטמה גברה ואלו המשיכו לירות. אנשים קפצו למים, ובהרימם ראש לשאוף מעט אוויר, השלימו הרוצחים את מלאכתם. "אש-תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי הנשק נפתחה לעבר הספינה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה'הגנה' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש”, כתב רבין בספרו פנקס שירות.
אפילו אם נראו ניצני מרד והטבעת האנייה הייתה מוצדקת, אי אפשר להבין את הירי בניצולים חסרי הישע שקפצו למים, אם לא נניח שהיה רצון לחסל יריבים פוליטיים.
שישה עשר לוחמי אצ״ל ושלושה חיילי צה״ל מצאו את מותם, אך דמה של החברה הישראלית עודנו נשפך מן האירוע הטראגי והפצע לא הגליד.
"מבורך התותח שהפציץ את האוניה הזאת. תותח זה ראוי יעמוד ליד בית-המקדש אם ייבנה”, קבע בן גוריון, ובדיון פולמוסי בכנסת אימץ את הניסוח התקשורתי ״התותח הקדוש״. כיום מוצב התותח בחצר המכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה של צה"ל (פו"ם) בגלילות, המכשיר את סגלי הפיקוד, מן הזוטר ועד הבכירים ביותר.
הלזה פללנו?! כיצד עומד לראווה נשק שרצח יהודים?! כיצד אלימות הפכה לסמל עליו מתחנך כל קצין בצה״ל? היכן ערך ׳טוהר הנשק׳? איך יתכן שהפך אות קין לסמל גבורה?
בשני העשורים הראשונים למדינה פרשיית אלטלטנה טושטשה על ידי מערכת החינוך וערוץ החדשות הממלכתי. לאחר חקיקת חוק החינוך הממלכתי וביטול הזרמים (1953) החליט להכיל בן גוריון את אלטלנה בספרי הלימוד, אך תוך נרטיב שקרי – מעשה בגידה שהצדיק ירי מתותח ׳קדוש׳.
הגיע הזמן לתקן את העוול ההיסטורי. יש לכונן יום זכרון ממלכתי אשר יצוין במוסדות המדינה, בו יורדו הדגלים לחצי התורן ובמחנות צה"ל תפורסם פקודת יום של הרמטכ"ל. בתי הספר יעסקו בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל, לשנאת חינם ולסכנת מלחמת האחים. יועברו מערכי שיעור נגד שימוש באלימות, וכל תלמיד וחייל ידעו שלא משנה כמה אנחנו חלוקים בדעותינו – אין לרצוח אחים.
אבל בעיקר, יש להסיר מעלינו את החרפה הזו, להוציא את סמל הרצח הזה מכור מחצבת הכשרת קציני צה״ל. על הכל אפשר לסלוח, אבל אם רוצים באמת לעצור את הפצע המדמם הזה והכאב שלא הושתק ונמחק, יש להטביע את אות הקין הזה במקום בו הוטבעה אלטלנה, או לכל הפחות להוציאו מן המכללות הצבאיות.
אל תחשבו שתודעת 'התותח הקדוש' חלפה מן העולם, הדברים חיים גם בדורונו – אנשים פריבילגים שחשים שהמדינה והצבא שייכים להם, מאיימים 'להכניע על הקרקע' מי שלא מתיישר עם תפיסת עולם 'ליברלית' .
ביום האזכרה ה – 75 לנרצחי אלטלנה נפתחים הפצעים אשר קשה להגלידם. כדי למנוע את מעשי הבריונות הבאים, וכדי שהאלימות נגד האחים שחושבים אחרת לא תחזור, עלינו להטמיע את מסקנות פרשת אלטלנה בזיכרון הלאומי.
