חשוב להכיר את הקונטקסט הכללי כדי שניתן יהיה להוקיע מתוכנו את העשבים השוטים המדברים באופן הבזוי ביותר על ציבורים שלמים, תוך השוואתם למחלות וטפילים, להראות להם את הדרך החוצה, לעצור את האידוקטרינציה המפרדת לפיה איננו אחים, ולהעביר את המשטמה התהומית הפתלוגית הזו מן העולם.
את הגברת רות אלון הייתי נוהג לבקר מדי פעם בשבתות כדי לשמוע סיפורים אודות בעלה המנוח – יגאל אלון. המשפט האלמותי שטבע ״עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל״ היה חלק אינטגרלי של נעוריי. אף על פי כן, באחת הגיחות המבצעיות הראשונות שביצעתי כטייס צעיר, הכתה בי בתדהמה הפליאה כיצד עם שצמח מאפר קורבנות השואה, הצליח להקים בזמן כל כך קצר מדינת פאר שכזו. אז עדיין לא ידעתי מה מקור ההצלחה, אבל חשתי שכיסופי כל הדורות נישאים על כתפיי – תחושה שלא ידעתי להסביר.
כשחזרתי להדריך, מוניתי להיות מפקדו של קורס הקצינים של בית הספר לטיסה. בממשקים משותפים עם בה״ד 1, נתקלתי בתופעה שהפעימה את רוחי – 40% בערך מן המסיימים היו חובשי כיפה. היה זה לפני כמעט 20 שנה, וכבר אז היה זה תהליך שנמשך כעשור. נוכחתי לדעת שהפיקוד הזוטר של צהל הולך להיות מורכב ברובו מהציבור המכונה – ׳הציונות הדתית׳. הוכיתי בתדהמה, הרגשתי שהציבור הזה ״גנב״ לי, בן הקיבוץ, את הציונות – הנה, הוא נושא בגאון את דגל הבטחון, אחד משלושת עיקרי הציונות עליהם חונכתי, התיישבות, עליה ובטחון.
מתוך התדהמה, צמח אצלי תהליך ברור ארוך שנים. עם השחרור דחיתי הצעות מפתות ביותר לטובת הכרה אמיתית של החברה הישראלית, ובראש ובראשונה אותו ציבור מופלא. גיליתי את מקור כחו – מסירות נפש המושתתת על חיבור למסורת, למורשת ההסטורית ולשורשים העמוקים של עם ישראל. כולנו צפינו במלחמה הנוכחית בנאומיהם של המג״דים חובשי הכיפה, בהם הזכירו את לוחמי ישראל בכל הדורות, מאברהם אבינו דרך השופטים, דוד המלך, החשמונאים, בר כוכבא ועד צה״ל של ימינו, ואף קראו קריאת ׳שמע ישראל׳, ואין מי שלא הזדהה עמוקות עם דבריהם. אלה הדברים שגורמים לציבור הזה להיות חוד החנית בשרות המדינה. אם במלחמת ששת הימים 25% מן ההרוגים היו בני הקיבוצים – פלח שבקושי הווה 3% מן האוכלוסיה, הרי שבמלחמת חרבות ברזל אחוז ההורגים מקרב ציבור הציונות הדתית מתקרב ל 50%, ואם מצרפים את המסורתיים מקבלים כמובן אחוזים גבוהים עוד יותר.
באיזה שקר חייתי. משחר ילדותי הורגלתי לחשוב כאליטה – המדינה זה אני, ולפתע נוכחתי לדעת שזהו הציבור המשרת והתורם ביותר. כמה שהייתי מוסת, רק לחשוב שלאורך השנים שמעתי את הביטויים: מתנחלים, משיחיים, לאומנים, אלימים, אכזריים, מסוכנים, גזענים, מוטציות, תתי אדם, פשיטסים, נאצים. כולנו רואים היום איך אותם ׳מתנחלים משיחיים׳, עזבו את הגבעות ביהודה ושומרון ובאו למסור את נפשם ולהציל את אחיהם. איך אם הבנים מרים פרץ ששכלה את שני בניה ז״ל ״המתנחלים המשיחיים״ נוסכת גבורה ומחזקת את המשפכחות השכולות. איך רועי קליין ז״ל ״המתנחל המשיחי״ מעלי קפץ על רימון כדי להציל את חבריו, והותיר מורשת הירואית בל תתואר, ואיך איבדה אותה מכינה מעלי חמישה עשר לוחמים רק במלחמה הנוכחית. ובל נשכח, הציבור המושמץ הזה תורם כליות במאות אחוזים יותר מכל ציבור אחר.
הציבור הזה חווה ברבות השנים ובמיוחד בשנה האחרונה תהליך של דלגיטימציה ודמוניזציה תוך בוז אדיר לנבחריו, תהליך שגרם לו להרגיש כנוע, צייתן ומושפל שיודע רק לרצות ולשרת את הקהל, אך שאינו ראוי להשפיע על עיצוב דעת הקהל. כזה שנולד עם צוואתו של טרומפלדור ״טוב למות בעד ארצנו״ בקרבו, אך חוץ מלהקריב את טובי בניו אין הוא ראוי לעסוק בחינוך ילדי ישראל או לקבל החלטות גורליות לגבי מדינת ישראל. סיפר לי יחיאל לייטר ששכל את בנו משה ידידיה הי״ד, שכאשר באו לדפוק על דלתם, נותרה בלבם רק שאלה אחת, מי מבין שבעת הבנים והחתנים מסר את נפשו.
השנאה המגזרית המבוססת על יצירת דמונים ושקר מוכרחה להפסק. יהא זה צו השעה לכל סקטור בחברה הישראלית. כדי שזו תפסק, מוכרחים לעקור עשבים שוטים מתוכנו. חיים באר הוא איש של מילים, זה הכח שלו, ובאמצעות כחו זה הוא מנסה באופן אנטישמי לסמן את הציבור הכי משרת היום במדינה כאנשים הצריכים להיות מושלכים אל צידי הדרך, הוא וכל מי שמתיימר להיות אליטה ונאחז בציפורניו בקרנות מזבח ההנהגה המדומה. יהיו אלה טייסים, אלופים או רמטכ״לים לשעבר. האנשים הללו טועים ומתעים, ואנו צריכים ללמוד להשתחרר מתפיסותינו השטחיות והקדמוניות כאילו הם אדוני הארץ ועל פיהם ישק דבר.
המבחן שלנו כחברה יהיה להכיר בגדולה של הציבור הזה לא רק בעיתות מלחמה, כאשר מתיהם מונחים לפניהם, בעוד הוריהם ואחיהם נושאים הספדים המרטיטים כל לב. לא רק כאשר הורי החטופים חובשי הכיפה אומרים קבל עם ועדה שהם מעדיפים את טובת האומה על טובת בניהם, אלא בעיקר בעתות שלום וחיים, פריחה וצמיחה. אם נדע להכיר טובה ולראות בעין יפה ולא מוסתת את אותו ציבור מדהים, נוכל לדלות מן המעיין החינוכי המופלא שלהם, ממנו הם משקים את ילדיהם במסורת ובמורשת ישראל, עד שפורחים פרחים לתפארת מדינת ישראל.