מלחמת ששת הימים גבתה מחיר של 779 חללים. 25% מתוכם היו קיבוצניקים, שהוו אז בקושי 3% מהאוכלוסיה. אחותו של חברי הטוב דני גומז ז״ל, טייס היסעור שנפל במלחמת לבנון השניה, אמרה באחת האזכרות: ״בעל כורחנו נכנסו למועדון היוקרתי ביותר של מדינת ישראל״. כיום אלו שאבדו את הבכורה משווים בין אחד עשר הנופלים מקיבוץ בית השיטה במלחמת יום הכיפורים, לבין חמישה עשה הנופלים מההתנחלות עלי, כישוב המוביל את המועדון היוקרתי.
כדי להבין כיצד אירע תרגול ההדמיה הפסיכי הזה, יש להבין את שורש התופעה. אליטה פוסטציונית המשתייכת לכפר הגלובלי, ויתרה מרצון בשנה האחרונה על זכותה לשרת את המדינה, כאשר אמרו מובילי הדעה שלה – ״אנחנו לא נשרת יותר״. לעומת זאת בצניעות ובגאון, הציבור המסורתי וחובשי הכיפה, שאת אחוז הנופלים מהם במלחמה הנוכחית כולם יודעים, משרתים בגאון את המפעל הציוני. רק לסבר את האוזן, תושבי יו״ש מהווים 2.8% מהאוכלוסיה ובקרב הנופלים מדובר ב 16%. המשמעות היא, פי חמש נופלים, פי חמש אלמנות, פי חמש משרתים בחזית.
האלוף יהודה פוקס הוא סמל מובהק לאותה אליטה פוסטציונית שלא תוותר בקלות על מעמדה. העובדה שהוא גדל בבית דתי רק ממחישה לנו עד כמה עמוק מגיע הפרוגרס, שכמו תמנון רב זרועות, מחדיר את האג׳נדות הפוסטמודרנה הרדיקליות שלו אפילו לצבא ומטשט את הזהות הלאומית-יהודית שלנו בקרב הדרגים הבכירים, תוך שחלקם אף נשלח ללמוד באוניברסיטת הארווארד שהתגלתה זה מכבר כאנטישמית מובהקת. אחיזה במעמדה של האליטה, היא הסביה שבעטיה מנסה האלוף פוקס להשניא את ציבור המתנחלים שמוסר נפשו עכשיו בעזה – כדי לעצב את תודעת החברה בישראל, כאילו אותו ציבור הוא אויב מסוכן שעלול לחטוף אזרח תמים פלסטיני מאיו״ש, שאם נודה על האמת, חלק לא קטן מהם כבר מתכנן את הטבח הבא.
כאילו לא למדנו כלום מה 7.10. מתקופת פירוד קשה ערב המלחמה שבראשה הפרעת התפילה ביום כיפור, אנחנו עולים קומה אל תרגיליי שנאה יעודיים בצה״ל שיפוררו את האחדות באופן מלא. צריך לזכור, התרגיל המפוקפק הזה הוא רק סימפטום. האבסורד הגדול באמת הוא מינויו של האלוף פוקס למי שאמור להגן על אחיו היהודים, שנואי נפשו, באיו״ש. אי אפשר להגן על מישהו באמת כל זמן שאתה שונא אותו.
מעבר למה שצריך להדיחו לאלתר מתפקידו, צריך לשאול כיצד מתבצע מינוי שכזה? התשובה היא שזה נובע מאותו רצון של האליטה להאחז בעמדות השליטה, וזה מתאפשר אך ורק בזכות תודעת אדנות עמוקה, ״המדינה זה אני״, שבאמצעותה שולטים על מוקדי הכח המדינה. זו התודעה עליה גדלתי בקיבוץ ואח״כ בחיל האוויר, אני מכיר אותה היטב, לי אי אפשר לספר סיפורים. את זה צריך לשבור. יקח קצת זמן, לא נורא, אנחנו עם שלא מפחד מדרך ארוכה. נאזר בסלבנות.